מעברי פאזה בקרומי סבון
קרומי סבון נוטים להסתדר בצורה כזאת שאנרגית פני השטח של הקרום מינימלית. קרומי סבון יכולים "לפתור" באופן פיזי בעיות מתמטיות הכרוכות במינימיזציה.
דוגמאות:
· בעיה של דידו: מצא צורה בעלת שטח מקסימלי עבור אורך היקף נתון ("הבעיה האיזופרימטרית").
· בעית שטיינר: נתונות 3 נקודות A,B,C במישור. איך למצוא נקודה רביעית P כך שסכום המרחקים מ-P לשאר הנקודות יהיה קטן ביותר.
· בעיית הברכיסטוכרון: בהינתן נקודות a ו-b, כאשר a איננה מתחת ל-b, יש למצוא את צורתו של התיל שחרוז המחליק לארכו יגיע מ-a ל-b בזמן הקצר ביותר, כאשר תנועת החרוז מושפעת מכח כבידה קבוע בלבד.
בפתרונות לבעיות מינימיזציה בהרבה מקרים נוצרות נקודות מינימום ומקסימום. מבחינה פיזיקלית נקודות אלה מתאימות למצבי שווי משקל. מעבר מנקודת שיווי משקל אחת לשניה נקרא מעבר פאזה.
תופעות של מעבר פאזה קיימות גם בקרומי סבון, כאשר הצורה של קרום משתנה בצורה פתאומית.
מטרות העבודה
להבין את מנגנון מעברי הפאזה בקרומי סבון ולבחון דמיון שלהם למעברי פאזה במערכות אחרות.
שאלות מחקר
1. מה הקשר בין צורת הסידור של משטח קרום הסבון לבין אנרגית פני השטח של הקרום?
2. למה הקרום במכשיר "בוחר" להסתדר דווקא בצורות סידור מסויימות?
3. מה מאפיין את מעברי הפאזה במכשיר כולל נקודת המעבר (נקודה קריטית)?
4. כיצד ניתן לתאר את מעבר הפאזה באמצעות מודל מתימטי?
5. האם קיימת אנלוגיה בין התנהגות של קרומי סבון לשינויים במגנטיזציה של מתכות? בשתי התופעות המערכת מחפשת מצב בעל אנרגיה מינימלית בתנאים נתונים. השאלה היא כמה התופעות דומות.